הכרתי את אליוס בהכשרה לשליחים צעירים של בני עקיבא של שנת 2008. בהכשרה הרגישו משהו אחר באוויר. אליוס יצר תחושה שמקום השליחות האמיתי הוא רק "גרמניה". 

עוד בטרם יצאנו לשליחות אליוס שלח אותנו להביא, מרחבי הארץ, חולצות של תנועת הנוער "להב"ה", אותה תיכננו להקים בהגיענו לשליחות. אליוס דאג יחד עם יתר צוות המשלחת ללמוד את השפה הגרמנית ולהיות כמה שיותר מוכנים לשליחות. 

התפיסה הייתה שאנחנו הולכים להפוך ולעשות שינוי במקום שאליו אנחנו מגיעים, ואת עיקר התפיסה התווה אליוס. כשהגענו לשם ולאורך כל השליחות, עלו שאלות כמו: "איך נוכל ליצור קשר עם היהודים כאן? האם הם יקשיבו לנו בכלל?" 

התשובה שהייתה לאליוס תמיד: "אין מה לדאוג. הקב"ה למעלה מכוון את הכל, והכל תותים ודבש". כמובן שלאורך כל השליחות ראינו שהאמירה הזאת הייתה מדויקת. 

זכור לי זיכרון נעים בו כל הצוות של השליחות יצא לטיול ברחבי אירופה, במהלך הטיול הגענו לפסגה של הר בגבול שבין גרמניה ללוקסמבורג, כולנו עמדנו נפעמים אל מול הנוף שנשקף והקשבנו לקולות הנפלאים הבוקעים מהחליל של אליוס, הוא ניגן את ניגון הסרט "לב אמיץ", שהיה אהוב על אליוס. 

כשאני כותבת את הזכרונות האלו מתחדדת אצלי ההבנה – *אליוס היה בעל לב אמיץ*. היה לו הלב הענק שאוהב את העם היהודי ומחפש לקרבו אל המהות האמיתית של העם היהודי. והיה לו אומץ, לאליוס היה המון אומץ, אומץ שבאמצעותו הוא הצליח להתחבר לגורמים השונים שפועלים בגרמניה, אומץ להקים תנועה מאפס ולא לפחד להגיד את האמונות שלו ברחבי מדינת גרמניה, אומץ ליצור שיתופי פעולה ולהסתובב עם כיפה וציצית (גם במקומות שאולי היה עדיף שלא) ללמוד וללמד תורה ללא הרף ליהודים הצעירים שהיו שם שמאוד ביקשו להכיר את היהדות.

והכל במטרה אחת בלבד – חיבור העם היהודי לתורת ה' ולארץ ישראל.

דמותו של אליוס והאמונה החזקה ביכולת של הקב"ה לכוון את הדרך של כולנו לטובה,  תמשיך ללוות אותי בחיי. את השליחות שלנו (שלו) לא נפסיק לעולם.