אידיאליסט- אליוס מהימים בסניף ועד סוף חייו זכור לי כאידיאליסט, מדריך בסניף אידיאליסט זה לא דבר מפתיע אבל בחור בן 33 עם תואר בהנדסה ומחלת סרטן קשה שבוחר לעסוק במשימה לאומית ופחות בעצמו זה כבר משהו שלא מצוי, פעם שאלתי אותו "מאיפה הכוחות" בתוך המחלה להתעסק בכל הסיפור של גרמניה ולמה הוא לא שומר כוחות למלחמה על חייו, הוא הסתכל עליי כמי שאינו מבין דבר ואמר "זה מה שנותן לי כוחות".

תחום בולט נוסף היה ביכולותיו הבין אישיות ותקשורת עם אנשים- אידיאליסטים פעמים רבות הם אנשים שהאמת בוערת בהם ואת המחיר ישלמו הסובבים אותם אלו שאינם משרתים את החזון ואולי אף מפריעים לו להתגשם, אצל אליוס היה בעיני מיזוג נדיר בין המחוייבות לאמת ולחזון ובין החובה לשמר קשרים אנושיים חמים ורגישים. 

חזון ומעש – לא תמיד קל למצוא אדם שמשלב שתי תכונות אלו כמו שהיו באליוס, בשיחות מגווונות שהיו לי איתו בנושאי הקהילה במצפה יריחו על מצב הנוער או על השליחות בגרמניה תמיד התרשמתי מניתוח מאוד פרגמטי למצב משהו שמזכיר יותר אנשי עסקים אנליטים מאשר איש חינוך וחזון. לא היו סיסמאות היו עקרונות לפעולה תוצר שניתוח מעמיק והבנה לליבותם של האנשים. לא היו הכללות היתה גישה מעשית כל דבר נבחן לגופו כשהכל תורם למטרה הכללית שרוחה שורה על המהלך כולו בלי איבוד קשר עין ולב.

זכיתי לראות רק דוגמא קטנה לכך במהלך שהוביל בתוך בית הכנסת המרכזי את המהלך הוביל אליוס וליווה אותו מתחילתו ועד סופו תוך כדי המחלה, בתחילה ניתוח וזיהוי הבעיה, לאחר מכן הגדרת הפתרון עבודת שטח מאומצת מול אנשים עד שהפתרון יגיע ליישום (למרות גבות מורמות וסקפטיות מכל עבר) הכל נעשה  בנועם וחשיבה  על כל משפט איך ינוסח בכך שיקדם את החזון אבל באופן שירתום את כולם ולא יפגע חלילה, כמובן שהמהלך צלח ובאופן הרבה יותר חלק מכל מה שיכול היה משהו לדמיין.

למרות שלא זכיתי להיות במעגלים הכי קרובים לאליוס זכיתי לספוג ממנו בשנות הקצרות הרבה השראה מאדם שחיי אידיאל למען הכלל ולא למען עצמו הכל מתוך חברות ורגישות אנושית יוצאת דופן.

"כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו" 

יהי זכרו ברוך

אריאל