אימון מתקדם

פגשתי את אליוס פעם ראשונה כשהגעתי לצוות בתחילת האימון המתקדם. הוא הגיע כמה שבועות לפני ונראה היה שהוא עוד לא התאקלם במאה אחוז. מצד אחד אי אפשר היה להסתיר את הדומיננטיות והחברותיות שלו, מצד שני החבר'ה עוד לא עיכלו אותו לגמרי והמראה שלו לא השתלב לגמרי בטבעיות בנוף. הנוף שזכור לי (אולי אני טועה כי סה"כ הצטרפתי קצת מאוחר ולא בטוח שזוכר נכון את החלוקה…) היה הנוף של אוהל ב'. בעוד אני הגעתי ושובצתי באוהל א' המנומס והמתורבת את אליוס אני זוכר באוהל ב' הפרוע במיוחד, בזמן שאנחנו העברנו את הסעפ"ש (השעת ט"ש של הנח"ל) בדיבורים נעימים היה אפשר לשמוע מהאוהל השני צרחות, מכות, קללות ורעש של דברים עפים ונשברים. שם לראשונה פגשתי את אליוס בשיאו- הוא לא היה פראייר של אף אחד ובהחלט הראה צדדים 'פראיים' שלא היו חסרים לו, מצד שני הוא ידע תמיד לשמור על עדינות פנימית, מעולם לא קילל או צחק על אחד החבר'ה סתם ככה ועדיין הצליח להיות נוכח לגמרי בכל התרחשות חברתית. 

שבוע הסוואה

אני זוכר בשבוע הסוואה הראשון, למדנו איך בונים עמדה בתוך אלה או סירה קוצנית וכל השבוע בנינו עמדות כשכל פעם מחליפים בתפקידים. באחת הפעמים אני זוכר שהבנאי (זה שאחראי על הבניה) שלח אותנו הלקטים (מי שמביא את הצמחים שיכסו את העמדה) להביא 'זרים' של סירה קוצנית, אז הלכנו.. פתאום אני רואה פטריה ענקית מהלכת, שוב אליוס בשיאו, הולך עם שיח עצום על הראש. צריך לבנות עמדה ולהביא הרבה סירה קוצנית אז זה מה שעושים, לא נמנע מלכלוך או משריטות, לא מפחד ממשקל כבד, פשוט הולך ומביא. בפעם אחת הביא מה שלוקח שלוש ארבע פעמים להביא ואיכשהו לכל מי שסביב זה נראה הכי טבעי בעולם, זה אליוס אז זה הגיוני שהוא יביא שיח בגודל כזה, לא משהו שדורשים מחייל רגיל…  

מפקד חוליה

הייתה איזה תקופה שאליוס היה מפקד חוליה רפואית, כלומר שאני סלע והוא היינו מעין שלישיית ברזל. אני זוכר שהיה למפק"צ (=מפקד צוות, נדמה לי שזה היה פציל אז..) מאד מאתגר עם מפקד כמו אליוס בצוות. מצד אחד חייל מעולה ומפקד מעולה, מצד שני הוא מקבל את המרות של המפקד רק כשהמפקד ראוי לה, כלומר שאליוס לא אפשר למפקד הצוות לזייף. היה אומר את דעתו בתקיפות ובצורה ברורה בלי לוותר והיה מכריח את המפק"צ להיות מדויק ובשיפור תמידי כל עוד הוא לא רוצה 'להסתבך' איתו, וכשהמפק"צ הרוויח אותו הוא לא היה יכול לבקש מפקד חוליה טוב יותר- מגדיל ראש, אמיץ, חותר למגע ואחראי.

רגילה

אני דואק והיימן נסענו לעין פואר באיזה רגילה, כשהודענו לאליוס לא ידענו אם יצטרף, כמה כיף היה לראות אותו מגיח מהצמחיה עם אבטיח ענק ביד ואיזה כיף היה לפרק אותו ביחד.. אליוס תמיד היה לארג' וכשהוא עשה משהו זה תמיד היה בשמחה ועם כל הלב. לא היה הרבה אנשים כמוהו שאפשר היה לסמוך עליהם בעיניים עצומות בקטע החברי שהם תמיד יחפשו לתת. תמיד יעדיפו את טובת השני ויוותרו על החלק שלהם ויעשו הכל אבל באמת הכל בשביל חבר כשהם נדרשים לכך. חבר שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות במובן הכי פשוט של המילה.

גרמניה

אני זוכר שפגשתי את אליוס במקרה בירושלים לפני כמה שנים, דיברנו על השליחות בגרמניה, אני זוכר שהוא סיפר לי איך הוא התגלגל לשם בעקבות השליחות באוקראינה. הלב שלו ממש כאב על הצעירים הרוסים שהולכים ומאבדים את הזהות היהודית שלהם והוא ממש 'היגר' איתם מאוקראינה לגרמניה, היה נראה שהמשימה הזו ממש על הכתפיים שלו, הוא לקח אותה בצורה הכי אישית ורצינית שאפשר וממש ראה בזה את משימת חייו..

המחלה

אליוס מעולם לא טרח להזכיר שהוא חולה, כדרכו, הוא ממשיך ישר קדימה נופל וקם, המחלה היא לא חלק מהיום יום, עד שהיא כן. וכשאי אפשר היה להתעלם ממנה אליוס ידע לדברר מעולה את ההתמודדות איתה. בכנות, באומץ, באופטימיות, ביושר, באהבה, בלהסתכל לסרטן בלבן של העין ולהיאבק בכל דרך אפשרית. אני שמח על כל דקת אליוס שהייתה לי, המורה שלנו באיך לחיות בגדול, גם כשהיה בריא לגמרי וביתר שאת בתקופת ההתמודדות. המורה שלנו איך לחיות בכנות ובאומץ, בלי מסכות ובלי פוזות, בלי לפחד מה יגידו או מה אם נכשל, ובעיקר חבר אמיתי עם לב ענק והמון המון אהבה 

זאב, חבר מהצוות