כל מי שליווה את אליוס בתקופת המחלה יודע שבצורה שבה אליוס התמודד עם המחלה עם הכאבים עם המוות הוא נתן לכולנו שיעור איך צריך לחיות, איך צריך לנהוג בסובבים אותנו, איך צריך להתייחס לאנשים שנמצאים שעוזרים. איזה הכרת טובה ועדינות היו לו כלפי כל בן אדם שהיה. אני זוכר איזשהו אח שהיינו צריכים לעבור ממחלקה למחלקה והוא גילגל את המיטה של אליוס, אני לא חושב שהייתה דלת או שפיץ או פינה שהוא לא פיספס, ואליוס נתקע במיטה בכל אחד מהדרכים האלה במסדרונות של בית החולים הצרים בדרך למחלקה שהוא היה צריך להגיע אליה ובסוף הטיול הזה הוא אמר לו תודה רבה לבבית. 

וזאת דוגמא מאוד מאוד קטנה לאופן שבו הוא מאוד מאוד העריך את כל מי שתמך וליווה אותו בתקופה האחרונה, הוא מאוד מאוד העריך את הצוות הרפואי המופלא של הדסה עין כרם, את כל הצוות באמת, הוא ידע את כולם בשמותם ולא שכח לשאול מה שלומם בקבלה או איך היום שלך, זה תמיד היה מאוד מאוד חשוב לו. באמת, כל רופא שטיפל בו, כל תורן, כל כונן, לדעת מי הוא ולהגיד תודה בסוף המשמרת.