הרבה משפטים היו לו לאליוס (כמו למשל: "כלום בפיתה" או "אם לא נעשה מעשה, לא יהיה מעשה" ) אבל משפט אחד נחרט בזכרון יותר מכולם. הוא היה אומר: "משפחה מעל הכל".

כשאדם יוסלסון הגיע לביקור בארץ, אליוס הציע שנערוך לו טיול בני דודים. מיד התארגנו כמה מאיתנו ויחד ירדנו אחר כבוד לטיול צוקים מעל ים המלח וקינחנו בעין פואר המפורסם. באותו הטיול אליוס קבע שיש לבצע טיולי בני דודים על בסיס קבוע. וכך נולד מוסד "טיולי בני דודים". הכריז שיהיו טיולים על בסיס קבוע ומיהר ליישם. לא עבר חודש וכבר נקבע טיול נוסף והפעם עם ריאל יוסלסון שכמובן גם לו מגיע טיול. יצא המקרה והטיול יצא על מועד בחינת הבגרות במתמטיקה של אליוס. הוא לא התבלבל, הוא פשוט החליט שהבגרות יכולה לחכות אבל שהוא לא מוכן לפספס את הטיול הזה. וכך היה. הטיול היה בלתי נשכח (נחל דרג'ה) והחיבור המשפחתי הלך והתחזק, ולגבי הבגרות במתמטיקה? בסוף אליוס יצא מהנדס. אז תבינו לבד. 

בכל אירוע משפחתי אליוס היה שותף. אם זה בשירה, או בזיוף מסתלסל ללא מורא ולו בכדי לשמח את חתן\כלת השמחה, בהנחייה הטקס או עשיית הצגה. טביעת הרגל שלו הייתה שם. נעימה, משחררת ומוסיפת אור.

יקצר הדף מלתאר את המסורות המשפחתיות שהוא התחיל. כבר בגיל 8-9 הוא קבע שבחופשת הפסח המשפחתית יש לעשות מניין של המשפחה בשעה תשע. לא יעזור שבאותה תקופה היו בערך עשרה גברים במשפחה (שלא ממש האמינו שנצליח להרים מניין משפחתי) אבל אליוס לא אמר נואש. וכך אליוס מצא את עצמו מתעורר כל בוקר בחגים והולך לדפוק לכל הגברים במשפחה על הדלת ע"מ שיהיה מניין. אליוס לא פסח על דלתם של יקיר וערן, היחידים מבני הדודים שהיו בגיל מצווה אז. וכך נוסד המניין המשפחתי (כולל השכמות מוזיקליות הכוללות את שירו המפורסם: תשע ורבע בוקר טוב, גבאות למופת, קטעי חזנות מהוללים, ומייקל שתמיד הסכים לקרוא בתורה). היום זה אולי מובן מאליו, אבל לולי האמונה והנחישות שלו בתחילת הדרך יתכן וזה לא היה קורה. 

ל"ג בעומר המשפחתי החל עוד ביום העצמאות, כאשר אליוס הבין את הפוטנציאל של להיות ביער עם הסובארו סטיישן של אבא.. וכך עוד מסורת התחילה (מסורת שממשיכה עד היום). מסורות נוספות כוללות מפגשים של בני הדודים, מנגלי דגים בים המלח, בישולי שטח במעיינות ירושלים, לראות את משחק הגמר עם סבתא (כולל בורגרים כמובן) ועוד ועוד…

אליוס תפס את המשפחה כקהילה, וכרכז קהילה מקצועי ניסה להשפיע עליה, לחזק את הקשרים שבתוכה, לארגן אירועים, לחבר בין בני משפחה, לשמח ולדאוג לשלומו ורווחתו של כל אחד ואחת. לכל אחד במשפחה יש סיפור על הקשר המיוחד שהיה לו עם אליוס, על תכתובות וואטסאפ, על שיחות טלפון, על מפגשים אישיים וחברתיים. 

בתוך כל העשייה הבלתי נדלית של אליוס, לדעתי פרויקט הדגל, זה שהיה החשוב והמשמעותי ביותר עבורו היה המשפחה, מהמשפחה הגרעינית ועד המשפחה המורחבת. הוא הקדיש מחשבה, זמן ומאמץ כדי שלכולנו יהיה טוב להיות ביחד, שיהיו זכרונות נעימים. שנכיר כולנו את הערך הגדול של להיות משפחה מאוחדת ומלוכדת. מוסד ה'בני דודים' והקשר המיוחד שממשיך עד היום בדורות הבאים של המשפחה בין בני הדודים התחיל אי-אז בשיחת טלפון אחת, בצעד אחד באדמת מדבר יהודה. כל כך הרבה שנים אחר כך והזרעים שזרעת רק הולכים ומתחזקים. 

במיוחד זכור לנו אחר צהריים אחד ביולי 2009, למה? כי עשינו ארוחת צהריים יחד, וזה ככל הנראה אירוע מספיק גדול, חשוב ומכובד בכדי להוציא עבורו "חולצות סוף מסלול" או במקרה הזה "סינר סוף מסלול".  שהיה רעיון שלך, אליוס. להזכיר לעצמנו ש"משפחה מעל הכל".

בכל אירוע משפחתי, קטן או גדול, אתה הכי חסר בעולם.