לא קל לי לכתוב על אליוס. קשה לי לדבר או לחשוב עליו בזמן עבר. 

כשניסיתי בימים האחרונים מספר פעמים להתיישב ולכתוב משהו על הדף, לא יצאו לי המילים.

והערב, הבזיקה בי לפתע איזושהי הבנה.

אינני יכולה לחשוב על אליוס בנפרד מנעה. מבחינתי אליוס ונעה הם גוף אחד. וזה אולי מעט מוזר בהתחשב בכך שהכרתי כל אחד מהם בנפרד עוד בטרם הפכו לזוג, אך במבט נוסף נדמה לי שההפך הוא הנכון. 

מעולם לא הכרתי אותם באמת בנפרד, באיזשהו אופן וגם אם בזמן אמת לא ידעתי לומר ידיעה ברורה, קיננה בי לא אחת התחושה, שהשליחות של כולנו בגרמניה נוצרה לצורך היכרותם. לצורך התהוותם.

אז אפתח בהתחלה.

את אליוס הכרתי כשיצאנו מספר שליחים (ואולי יש לומר ילדים) לגרמניה, אי שם בשנות העשרים לחיינו. ומיד כבר דרוש לי כאן תיקון נוסף. כי אליוס, לא היה באמת ילד, או אולי היה הכי פחות ילד מכולנו. 

אפשר היה לטעות בו לא פעם בעניין הזה, והוא אכן היה מטעה במיוחד! 😁 כי כלפי חוץ, הייתה בו באליוס לא מעט שובבות נערית. מעין מדריך נצחי שקופץ על שולחנות, כבר בתחילת השליחות, בלי לדעת מילה בגרמנית ומצליח לסחוף אחריו את המבטים המשתאים והמשועשעים של כולם, ואף להוכיח להם ולנו, שהוא יודע את השפה הרבה יותר טוב מכולם.

זה היה כישרון שלו. לא לחשוש מזה שלא יהיה מובן. לעשות, לנסות, עם חיוך וקריצה, אך הכול מתוכנן. 

היה לו חן מתפרץ שקשה להסביר במילים. 

אני זוכרת מצמוץ מצחיק כזה עם העיניים וחיוך שאומר 'אני יודע בדיוק מה עובר לכם בראש ואין לכם מה לדאוג, כי חשבתי על זה כבר קודם' 🙂.

הייתה לו יכולת מופלאה לראות דברים לפרטי פרטים, אולי אף נכון יותר לומר, לפרטי פרטי פרטי פרטים. ואולי דווקא משום כך, היה בו תמיד הדיבור על התמונה הגדולה. על החלום הגדול שלו לראות את יהדות גרמניה פורחת. לדמיין את הילדים הצעירים לבושים חולצות תנועה ושרים את המנון בני עקיבא בחדווה. כך הוא דמיין זאת. לכך הוא קיווה.

ואת כולנו הוא סחף בחלומותיו. ואת נעה היקרה סחף לזרועותיו 😘 אך גם כאן דרוש תיקון מסויים, כי הייתה זו גם נעה שסחפה אותו אליה. בקסמה הממגנט, המיוחד. 

וכבר הקדמתי ואמרתי- אינני יודעת באמת לדבר עליהם בנפרד.

זכיתי להכיר את אליוס, בתקופת שליחות שהייתה לא פשוטה, אך באותה נשימה גם בלתי נשכחת. 

ובעיקר בעיקר, מתחוור לי תוך כדי הכתיבה, שאני מודה על הזכות להיות ניצבת בסיפור התהוות של אהבה, שגדולה יותר ממה שאפשר לתאר במילים.

יהי זכרו ברוך.