באחד מימי שישי במסלול אחרי שבוע קשה ואינטנסיבי התחלנו בהכנות למסדר סוף השבוע. אחרי שבמהלך אותו שבוע המפקדים היו מאוד קשוחים איתנו באותו הבוקר הם החליטו דווקא להוריד טיפה את הרגל מהגז ולתת לנו זמן שנוכל לעבוד בצורה יחסית רגועה. הייתה בצוות איזושהי הרגשה של נפילת מתח מסוימת וכל ההתנהלות הייתה מאוד איטית ועייפה כך שקצב ההתקדמות שלנו לא היה באמת מדהים. אליוס שראה שאנחנו לא בדרך הבטוחה ואנחנו הולכים לפשל במסדר קם ואמר 'חברה דווקא בגלל שעובדים איתנו בראש טוב עכשיו אנחנו חייבים לעשות את המסדר כמה שיותר טוב כמה שאנחנו יכולים לעשות את זה טוב אנחנו צריכים ללמד אותם את המפקדים שעדיף לעבוד איתנו בשיטת הגזר ולא בשיטת המקל, אם נשקיע רק כשמחמירים איתנו ונחפף כשנותנים לנו חופש אנחנו בעצם מעודדים אותם להקשות עלינו. אנחנו יכולים לשנות את הדינמיקה הזאת אם נעשה בדיוק את ההפך ונתאמץ יותר דווקא כשמקלים איתנו.' 

אני בעיקר זוכר כמה התרשמתי מהיכולת שלו לראות ולהבין איך הוא יכול להשפיע ולייצר שינוי אפילו מעמדה כביכול נחותה של חייל מסלול צעיר שכל תפקידו בעולם זה למלא אחרי פקודות. הצורת חשיבה הזאת שלא נשארת סגורה בתוך עולם הפרטי שלה אלא רואה את הדברים גם דרך העיניים של האחר, האופטימיות ואמונה שאפשר לשפר את המצב יחד עם היכולת לדעת איך ומה אפשר לעשות והאומץ שלו אלו תכונות שמאוד אפיינו את אליוס. נדיר מאוד למצוא את כולם אצל בן אדם אחד ובטח שמתבטאות בצורה כל כך מכבדת ואוהבת אדם.