אליוס היה החברותא הראשונה שלי בכיתה ט' ומאז הרגשתי שאנחנו חברים ממש טובים. הוא עזר לי עם הקושי הגדול בהתחלה של לצאת מהבית. תמיד היה שמח ומחייך ושואל בלבביות מה המצב. 

אני זוכר את הלימוד שלנו ביחד כמאוד שמח בלי הלחץ שהושרה עלינו כל הזמן, בלי דיכאון, כמו שאליוס היה מלא חיים תמיד ולרגע לא עצוב.

מאוחר יותר אני זוכר שאביו היה מגיע ולומד איתו בנפרד ולי זה היה נראה מאוד יפה מהצד. 

תמונה נוספת של שנינו ופנחס יעקובסון יושבים מעל מגלשות הסלע בואדי קלט- טיול בכיתה י"א כשממש היינו פורקי עול- היה איסור חמור לטייל שם בגלל התראות לפיגועים ורצח שאירע לפני מספר שנים. הלכנו כמובן המון פעמים זאת הייתה הפעם הראשונה ולקחנו איתנו אולר להגנה עצמית 🙂 

טיילנו המון בשנים האלו עם שיינין והריס גם- זוכר אותנו כחבורה שזאת הייתה הדרך שלה להוציא אנרגיות ולמרוד. בהמשך גם הוציא רשיון ל-L300 של משפחת פז ואז החיים נהיו הרבה יותר קלים.

אני זוכר גם שהיינו גונבים אוכל מהמקרר ועושים מנגל בפנימיות, אליוס כמובן גם היה חלק מהסעודות.

זכרון נוסף הוא מטיול בכיתה י"א או י"ב כשכבר היו מחשבות על הצבא. אליוס התאמן לשייטת נראה לי? בכל מקרה הוא היה ממש חזק והיה עושה מאות כפיפות בטן. באחד הטיולים נראה לי נחל יגור, הוא החליט לסחוב איתו גזע עץ ענק כל המסלול, יחף, כדי להראות שהוא יכול. הצליח כמובן. ממש מאפיין את העקשנות שלו והדבקות במטרה. לא זוכר סיטואציה שהוא וויתר בה.

במשחקי כדורגל  גם כשהיינו כבר גמורים הוא היה תמיד "יורד" להגנה והיה מפורסם ביכולת הזאת. זה היה חשוב בכיתה ט' אני חייב להבהיר.