אליעזר יוסף בן חנה ליבה, כך הזכרתי אותו בתפילותיי בחודשים האחרונים. אליוס פז, איש יקר ואהוב, נפטר היום, בגיל 34, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

בתפקידו הרשמי היה אליוס ראש דסק גרמניה בבני עקיבא העולמית, אבל במהותו אליוס היה כל כולו שליח. השליח האולטימטיבי. 

עוד לפני שהכרנו, כבר שמעתי עליו שבחים מאחותי וגיסי שחלקו אתו תקופת שליחות בחרקוב שבאוקראינה. בשנת 2008 אליוס שימש כשליח בברלין ונחשף שם לאלפי בני נוער יהודיים שהיגרו לגרמניה עם משפחותיהם מברית המועצות. כשחזר לארץ הוא הקים מסגרת הכשרה לצעירים יהודים מגרמניה שהגיעו לארץ לתקופה של לימודים טיולים והתנדבות, וחזרו לגרמניה עם מטען עודף של יהדות וציונות, כדי לעורר שם את הקהילה.

בשנת 2013 יזם אליוס נסיעה של ראשי בני עקיבא העולמית לגרמניה במטרה לחדש שם את פעילות התנועה לאחר שנים של חוסר פעילות. הצטרפתי למסע הזה ובמשך שבוע חלקתי עם אליוס חדר, שעות שיחה רבות, (וגם בוקר בו טיילנו רק שנינו באמסטרדם).

לכל מקום אליוס הגיע בהתלהבות ציונית ודתית בלתי נלאית. בקלן הוא הביא לנטליה, בוגרת ההכשרה שייסד בישראל "מזוזה מארץ הקודש", והיא התרגשה עד דמעות. בדורטמונד הוא סחף את כולנו לריקודי 'עם ישראל חי', שיר שתמיד תהיה לו משמעות ייחודית על אדמת גרמניה. בדיסלדורף, הוא דיבר בהתרגשות על החשש שלו שעוד עשר או חמש עשרה שנים חלק מהקהילות היהודיות בגרמניה ייעלמו בעקבות ההתבוללות.

שנה לאחר אותו מסע, חזר אליוס לגרמניה, עם אשתו נעה ושלושת ילדיהם, לשליחות נוספת שנקטעה בעקבות מחלתו.

גם אחרי שחזר לארץ, הוא המשיך, לצד מאבקו הנחוש במחלה, לפעול במסירות נפש לחיזוק הפעילות של בני עקיבא בגרמניה. השליחות העניקה לו כוחות.

לפני ארבעה חודשים הוא כתב לי: "הסרטן שבו אני חולה נמצא בימים אלו בשלבים מתקדמים ואני סובל המון ועל גבול התפקוד". בתמונה האחרונה שהעלה בדף הפייסבוק שלו לפני כחודש הוא מחייך אך נראה חלש וכחוש.

אבל אני, אזכור אותו אחרת, כמו כאן בתמונה שצילמתי בדורטמונד, סוחף אתו ילדים יהודיים בגרמניה, לריקוד ושירת 'עם ישראל חי'.

נוח על משכבך בשלום, אליוס יקר, שליח מסור.

חניכיך הרבים ימשיכו את שליחותך.