אליוס, מסיבה שאני עד היום לא יודע ממש להסביר, אימץ אותי. 

עקיבל'ה, כך כינה אותי. מרים יד ימין באוויר וצועק עקיבל'ה.

המפגש הראשון שלי עם אליוס היה לא איתו ישירות. אני זוכר שראיתי דף תלוי בלוח המודעות של הישיבה שתפס את תשומת ליבי. בלוח מודעות רווי במודעות ובעדכונים, האתגר היה ליצור משהו שימשוך את תשומת לב האנשים, ולכן כל מודעה ניסתה להיות יותר מקורית ומושכת תשומת לב מהאחרת. עצם העובדה שהמודעה שלו משכה את תשומת הלב כבר מעידה על כך שהוא ידע תמיד לעשות דברים אחרת, שונה, מיוחד, יצירתי ואטרקטיבי.

המודעה היתה על כך שמחפשים אנשים שיבואו לעזור לשמח בשבת במקום כלשהו שסיכוי סביר שעד אז מעולם לא שמעתי עליו. הייתי בשיעור א' וחיפשתי אחר כותב המודעה, בחור שעוד לא הכרתי עם שם שמעולם לא שמעתי, אליוס.

שאלתי אנשים מי זה אליוס, וכולם אמרו לי: אותו אי אפשר לפספס. התיאור הזה מייד גרם לי לדמיין מישהו גדול מימדים, או מישהו עם ראסטות עד הרצפה או משהו אחר- בולט, שונה ואחר.

ואז נתקלתי בו. לא גבוה ואף די נמוך, שיער לא קצר אך מאוד רגיל בעתניאל, בקיצור, לא הבנתי מה העניין.

אני: הי, ראיתי את המודעה שלך ואשמח להבין קצת במה מדובר?

אליוס: מה? אתה מוכן לחשוב על לבוא ולסייע? איזה איש! איזה כיף!

מכאן הדיאלוג המשיך, אך המשפט הראשון שאמר לי הוא שהשאיר בי את החותם. התגובה שלו על כך שאני מתעניין וחושב על האפשרות כלכך העצימה אותי ונתנה לי תחושה טובה. כזה היה אליוס, מפרגן, מעצים ומטיב את סביבתו. נסעתי איתו ועם עוד כמה אנשים לאותה שבת, ובמהלך השבת היתה לי תחושה שאני מסתובב עם סלבריטאי. כולם הכירו אותו, פנו אליו, חיכו לתשומת ליבו והוא היה כבר מיומן בזה והצליח להגיע לכולם. מי שלא באותו רגע, חזר אליו אח"כ. ואז באמצע הסעודה אליוס כינס את כל מי שהגיע ואמר שעוד כמה דקות הוא רוצה להרים הצגה שתוביל לדבר תורה. תוך רגע, חילק תפקידים ואמר את הרעיון הכללי. 

שאלתי: מה אני אמור לומר ומתי?

אליוס: עקיבל'ה, קלטתי אותך, אתה מצחיק וכיפי, נהיה בקשר עין ובטוח שנסתדר. אם לא, אז הפספוסים שלנו יצחיקו אותם. כך שבכל מקרה נשיג את המטרה של לשמח את החבר'ה.

ושוב אליוס- מעצים, מפרגן ומסייע.

ההצגה הייתה להיט, כולם היו בטוחים שעבדנו על זה מראש, וכך המשיכה כל השבת: הצגות, אלתורים, שירים, משחקים, פספוסים, חיוכים, אהבה, פרגון ושמחה. מהר מאוד השידוך הזה הוליד התנדבויות משותפות רבות בכל רחבי הארץ ועם מגוון עצום של אוכלוסיות. תנועות נוער, סמינרים, הצגות, התנדבויות עם בעלי מוגבלויות, עם עולים חדשים, עם אנשים בתהליך גיור, עם חולים במחלות קשות ועוד.

היינו צריכים לנהל יומן.

זכורה לי פעם אחת, זה היה בחנוכה. קבענו פעילות עם ארגון של ילדים בעלי מוגבלויות והיינו אמורים להגיע למסיבה שלהם בערב. באותו בוקר התקשר אל אליוס מישהו מארגון של עולים חדשים ממזרח אירופה ואמר: התקשרתי כדי לסגור אתכם את השעה הערב. אליוס התעשת באותו הרגע, ואמר עם החיוך השובה שלו: שמע, אנחנו צריכים את העזרה שלך רגע. קבענו איתך, אך יש עוד ארגון שביקש, אז יש מצב שאנחנו מקדימים אצלכם כדי להספיק גם אותם? יש לך אפשרות לעזור כאן גם לחבר'ה שלך וגם לחבר'ה האחרים. כך הספקנו באותו ערב לחגוג בשני מקומות. למזלנו שתי החגיגות היו בירושלים. מצד שני, מעניין לחשוב מה אליוס היה שולף אם היינו צריכים לקפוץ בין שתי ערים. משום מה ברור לי, שהמרחק לא היה מונע מאיתנו את התכניות…

את רוב דברי התורה ששמעתי בחיי אני לא זוכר, אני מניח שככה זה. מעטים זכורים לי, אך משהו שאליוס אמר באחת השבתות המשותפות שלנו נחרט בזכרוני, רצה הקב"ה ואני זוכר דבר תורה שאמר דווקא בשבת שקרובה ליום פטירתו. שבת פרשת נשא.

היינו באותה שבת בכפר נוער של נוער בסיכון.

אליוס נעמד במרכז החדר על ערימת כסאות, והתחיל להקריא את הפסוקים של קרבנות הנשיאים. כל נשיא קרא בצורה שונה: קרבן אחד בצורה דרמטית, קרבן אחר בצורה חוששת וכן הלאה. מעולם לא ראיתי קהל מרותק כלכך לטקסט של תיאור קורבנות הנשיאים. אליוס סיים לקרוא ושאל: למה התורה כותבת פירוט של כל הקורבנות אם כולם הביאו את אותו קורבן בדיוק? היה יותר הגיוני לכתוב את פירוט הקורבן פעם אחת ואח"כ פירוט שמות הנשיאים, לא? למה התורה החסכנית במילים לא חוסכת כאן?

"אני אגיד למה" אמר בצורה אליוסית אופיינית, עם יד מורמת לאוויר ומנופפת בהתלהבות.

הפירוט של התורה מלמד שכל אחד מהנשיאים הביא את הקורבן בעצמו. הקורבן היה ממנו. הוא לא הביא כי כולם מביאים, אלא כי כל אחד הרגיש את החלק שלו. כולם הביאו בדיוק את אותו דבר, מקיימים בדיוק את אותה הלכה, מקיימים את התורה בדקדקנות, אך כל אחד מוצא את המקום שלו בה, את הייחודיות שלו ואת הרוח שלו. התורה מספרת לנו שכל נשיא ונשיא מביא קורבן. בחיצוניות זה נראה אותו קורבן, אך בפנימיות זה לא. 

ואז עבר לדבר אל השומעים, על השומעים ואמר: אם מישהו יכנס לחדר הוא יכול לחשוב בטעות שכולם כאן אותו דבר. באותו שלב בחיים, עם תסבוכות דומות ובעיות דומות. אך הוא יפספס. כי יש כאן אוסף של אנשים שונים, עם פנימיות שונה, שלכל אחד יש פוטנציאל לעשות דברים שונים בעולם. כל אחד כאן צריך לחפש את החלק בעולם שהוא שלו. אולי לפעמים הדברים נראים דומים, וכשקשה אנו יכולים לחשוב שאולי אין בנו משהו מיוחד ואנו סתם רגילים כמו כולם.אז התורה אומרת לנו, לא! גם כשכולם נראים אותו דבר, במהות יש משהו מיוחד. זה תלוי בנו. לא בסביבה, לא באחרים, אל תתנו להם להכתיב לכם את המקום שלכם, תמצאו את מה שמיוחד בכם.

כל מי שהיה בחדר הרגיש איך המסר חודר ללב של כולם. ללבבות של אנשים שכה זקוקים לזה.

הזכרונות עולים בי וצפים. איך יכל לשלוף גיטרה ולהמציא שיר באותו רגע שיהפוך להיות פזמון, יעידו "נוער יחד" שאיתם אפשר לעשות מצעד פזמונים של אליוס… עולה בי חיוך רק מהזיכרון של סוגי ההרפתקאות שזכיתי בהם בזכות אליוס.

דוגמא לעוד "סתם" חוויה, שעבורי היתה שונה בתכלית ואצל אליוס זה היה עוד אחת מיני רבות: בתקופה של לפני תכנית ההתנתקות, אליוס, בשיתוף עם צוות מתחום המשחק והקולנוע יצרו הצגת רחוב המבוסס על שיר הכריש של נעמי שמר. כך מצאתי את עצמי במרכז תל אביב, בתחנת רכבת אלרוזורוב, בכיכר המדינה ובמקומות שונים, מציג בתיאטרון רחוב.

אבל לאליוס ההצגה היתה רק אמצעי. בעזרת ההצגה הוא משך את תשומת ליבם של האנשים, אך העיקר היה השיחות שאחרי. המפגש עם השונה. שיחות שלעיתים התארכו אל תוך השעות הקטנות של הלילה, שכל מטרתן היתה להתקרב ולהכיר את עם ישראל.

עבורי, להיות חבר של אליוס היה כמו מינוי שנתי להרפתקאות ולהרפתקנות.

מהחרמון ועד אילת, דברים מתוכננים מראש ודברים מהרגע להרגע, מקומות שונים, ציבורים שונים, אוסף חוויות שכשלעיתים אני נזכר בהם אני תוהה, ההיו או היה זה רק חלום.

בזכות אליוס, מה שהיה היה כמו חלום.

היום, כ-15 שנים אחרי, המעשים של אליוס ממשיכים להשפיע על העולם היהודי. כמעט בכל אינטראקציה שיש לי עם ילדים ונוער, מישראל ומחו"ל אני משתמש בכלים שקיבלתי מאליוס. איך להצחיק, למשוך תשומת לב ואיך להפתיע. אך בעיקר איך לקלוע ללב העניין, איך להתחבר ללב, לראות את הפנימיות. 

. 

בגעגוע, בכאב, בדמעות ובשמחת אליוס,

עקיבא האריס