השבוע הראשון של אליוס בצוות

היישר מצ’ק 10 של קורס טייס אליוס נחת אצלנו בצוות לשבוע קשה מאוד מנטלית לצוות לוזון.

לצוות היו שני מפקדים , אלעד ישי ואדיר רותם, אלעד המכונה ״ישי״ היה המ״כ הקשוח , המחנך, המעניש ואדיר היה הקליל, המצחיק, זה שרצית לראות במסדר הבוקר אך לצערנו אדיר והשכמות הבוקר לא היו חברים טובים במיוחד ואחת הפעמים הבודדות שאדיר קיבל אותנו בבוקר היה דרך אוהל המפקדים שכוב על המיטה, ראש מוטה לאחור ובצעקה ש״גם הפוך אתם נראים צעירים״.

אדיר חזר ליחידה ובמקומו חבר צוות נוסף של אלעד ואדיר הגיע , ניב קורינלדו המכונה ״קורדו״ או ״אהההה״ כי זו הייתה תשובתו הראשונית לכל שאלה. מרגע זה הופר הצדק בעולם, אין טוב ורע, כבד וקליל, יש רע ואהההה, ולשבוע זה אליוס הגיע אלינו.

זה היה שבוע תורנויות באימון המתקדם בחודש דצמבר הקריר בערד החביבה, רעיונית שבוע קליל של שמירות ותורנויות מטבח ובפועל הרבה יותר מדי זמן פנוי למפקדינו החדשים לבדוק את קשר האהבה בניהם…

מאיזה שהיא סיבה לא ברורה או לא זכורה ישנו כל הצוות 20 חברה באוהל 10 שטיפטף בקצוותיו ויצר אווירה מאוד אינטימית בשבוע התורנויות, הדינמיקה החדשה מאוד הורגשה ועל הגשם, קור , שמירות ותורנויות נוספו צעקות וקד״רים (קליטה דרך רגליים) בכל זמן נתון.

השיא הגיע לקראת סוף השבוע , שניים מהחיילים החזקים בצוות , עודד (היימן) ואסף (ון טרינר) נתפסו יושבים שניהם בשמירה ע״י אלעד, ולמילותיו היום 15 שנה אחרי ״שברו לי את הלב״ תתארו לכם מה הוא הרגיש אז… היימן וון טרינן חזרו מהשמירה וסיפרו לצוות על המקרה המצער וכולם ידעו מה הולך לבוא… זמן קצר אחרי כולם כבר מוכנים לצעקת 7 זוז (7 דקות מסדר בו כל הציוד של הצוות מוכן לבדיקה היומית) ולכולם היה ברור שזה לא יגמר מהר, תוספת נחמדה למסדר היה מק״ח 0.5 (מקלע חטיבתי) ששקל בערך 60 קילו.

 לילה ארוך של העברה של המסדר מהפלוגה לע’ דרומית (נקודת השמירה הרחוקה ביותר) וחזרה הלוך ושוב עד שבסוף הוחלט שמספיק והולכים לישון.

אני חייב להדגיש שהצוות היה במצב רוח ירוד עד מאוד , כולם קבורים בתוך עצמם, כל אחד עמוק בשק״ש שלו ובטח עבר לכולם בראש המחשבה איך יראו שבועות המסלול הבאים תחת צוות הפיקוד החדש.

בסיום כל שבוע מתבצעת שיחת צוות, מפקד הצוות עידו לוזון ומפקדי הכיתות מסכמים את השבוע, מה היה , איך הצוות התנהל ומה יש עוד לשפר…אתם יכולים לדמיין איך זה התנהל הפעם…. 

בסיום של כל שיחה הבמה מופנת לצוות ומי שיש לו מה להגיד ״מוזמן לשתף״ כמובן שאף אחד לא אומר מה יש לו באמת על הלב ולמה שבוע של שמירת ותורנות שמוגדר כשבוע מנוחה יחסי צריך להפוך לשבוע שזכור די טוב לרע 15 שנה אחרי (דוגמא חיה למקרה) 

הצוות התחיל לדבר:

״היה שבוע קשה אבל טוב״

״אנחנו צריכים להשתפר״

״כולם צריכים להרים את הראש ולתת הכל בשבועות הבאים״

כל המילים היפות שמפקדינו האהובים ירצו לשמוע.

ואז…. מי אם לא הוא…אליוס מרים את היד.

עכשיו תבינו, שבוע ראשון שלו בצוות, הוא לא מכיר את הנהלים, הניואנסים הקטנים, הקודים ש״צריך״ לשמור עליהם, הוא קם והנה הוא מתחיל……

בדיעבד רגע אליוס קלאסי, באותו הרגע שוק מוחלט.

אני לא מבין… הנח״ל ידוע ביתרון האנושי, הערכים בין האנשים, הכבוד, אני לא חושב שזו הדרך הכי נכונה להוציא את המקסימום מהצוות , ע״י פחד, לחץ וצעקות.

אנחנו כצוות יכולים לעבוד בצורה הרבה יותר טובה אם תדעו להוציא את זה בצורה חיובית ונכונה ותסלחו לי שאני לא זוכר כי זה זה נמשך כהרצאה של כ-5 דקות אבל אלו היו עיקרי הדברים. 

לאחר כחמש דקות שהרגישו כמו נצח הוא התיישב ואני חושב שכולם היו בהלם … מי אתה, מאיפה באת, מה נראה לך …. אבל האמת שהוא צדק בכל מילה…